כה אמר אדווין דיקינסון

פיני מאת דיקינסון

אדווין דיקינסון היה אמן אמריקאי חשוב שציוריו אינם ידועים לציבור הרחב, למרות שצייר במשך ארבעים שנים ללא הפסק ובכישרון רב... לא ניתן בקלות לשייך את ציוריו לאחד מזרמי האמנות הידועים. מצד אחד ציוריו מודרניים ומצד שני הם נטועים עמוק במסורת. מצד אחד הם מתארים את המציאות, אך מצד שני אינם מציאותיים. והנושאים שלהם, שתמיד ניתן לזהות אותם, הם בה בעת גם אפופי מסתורין.

לציירים העובדים מהתבוננות, אדווין דיקינסון הוא מקור השראה. דיקינסון למד אצל וויליאם צ'ייס וצ'רלס הות'ורן. שמו נודע בארה"ב על שום ציורי "המכונות" הגדולים שלו, כמו נגן הצ'לו שבהמשך. בציור יש דמויות, טבע דומם מהתבוננות אך גם טבע דומם מומצא. 230 מתוך 430 הציורים הידועים שלו הם ציורי premier coup "במכה הראשונה" - ציורים שנעשו בפעם אחד ישירות מול המוטיב. הוא גר בפרובינסטאון, אזור קייפ קוד בחוף המזרחי של ארצות הברית, וצייר את נופי המקום. מסופר עליו שהריכוז שלו בזמן הציור היה כה רב שהיה שוכח איזה ציור הוא עושה - של דמות או טבע דומם. ככל הנראה תכונה זו קיבל מוויליאם צ'ייס שנאמר עליו כי "הציע שתלמידיו ינסו לחשוב על הקנבסים שלהם בתור המציאות ועל המוטיב בתור הציור."

נגן הצ'לו 1924-1926

הנה "הצהרת אמן" שדיקינסון מסר ב- 1963.

על אופן הציור שלי

אני צייר של צבעי שמן. ציירתי נופים רבים "במכה ראשונה" (premier coup) באמריקה ובאירופה. את הציורים האלה אני שומר או משמיד, אבל אני לעולם לא ממשיך לעבוד עליהם יותר מפעם אחת. מאז 1915, ציירתי קומפוזיציות גדולות של דמויות, עבדתי על כל ציור מאה פעמים ולעתים אפילו 400 פעמים. לא עשיתי שום רישומי הכנה לקומפוזיציות האלה, וגם לא תכננתי איזה חפצים ישולבו בהם לפני שהתחלתי במלאכת הציור עצמה. הכוונה תמיד הייתה, אף על פי כן, שמודלים אנושיים, בנוסף לדברים אחרים, יצוירו בהם. תכניות אלה קדמו אפילו למתיחת הקנבסים וכן כללו קדם-החלטות באשר למגוון הצבעים, סולם הטונים, סכמות הצבע, המספר וקיבוץ הכתמים, גדלם וצורותיהם והשונות. כאשר מעבר מסוים שצויר בזהירות רבה הפריע לפיתוח הקומפוזיציה, הסרתי אותו, ועם הזמן ציירתי במקומו מעבר טוב יותר. שיטה זו של הסרה וציור מחדש מסבירה באופן חלקי את הפעמים הרבות שנדרשו לציור מול המודל. לאחר שעבדתי על קומפוזיציה במשך שנתיים או יותר, ההתפתחות שלי עצמי לאורך התקופה הזו הביאה לכך שנעשה בלתי אפשרי, כפי שאומרים, לשמור על הציור שיהיה עדכני. לאחר שנים של עבודה על ציור, לא ניתן היה לארגן לגמרי מחדש את הציור, גם לא ניתן היה להשליך אותו, ולכן פעמים רבות נאלצתי להפסיק לעבוד עליו ולהתחיל אחד אחר. התחלת קומפוזיציה חדשה תמיד הייתה מלווה גם היא בתחושת התרגשות והתלהבות, ללא הנטל של חוסר שביעות הרצון מהציור הישן.